רצף הבדיקות עשוי להוליד מקרים לא מעטים של רשלנות רפואית במהלך ההריון, רשלנות שתוצאותיה הרות אסון.

 

ההריון מתחיל בזיהוי קוטב עוברי ולאחר מכן דופק וממשיך בזיהוי של שק הריון בתוך הרחם. נראה לכאורה פשוט, אך כבר בשלב זה של ההריון עשויות להיות טעויות גורליות. נתקלתי בלא מעט מקרים של איחור או פספוס באבחון של הריון חוץ רחמי (הריון לא תקין שלא יכול להתפתח כראוי), איחור שמעמיד את האם בסכנה ממשית לחייה ושלמות גופה. מקרים של פספוס או איחור באבחון של הריון חוץ רחמי יכולים להסתיים בכריתת איברים מהרחם (דוגמת החצוצרה), אשר פוגעים בפוריות ויכולים להביא אף לעקרות, ובמקרים קיצוניים יותר- עלולים לגרום למוות לאם.

 

מנגד- ארעו מקרים בהם ההריון מאובחן בטעות כהריון חוץ רחמי והאם מקבלת טיפול לצורך סיום ההריון- הפלה (לרוב ציטוטק או תרופה טרטוגנית אחרת), ובדיעבד מסתבר כי היה זה הריון תוך רחמי אשר עשוי היה להתפתח לעובר תקין, אולם לאחר קבלת טיפול כאמור, הפוגע בהתפתחות התקינה של העובר, אין עוד דרך חזרה וכך מאבדת האם תינוק לו ייחלה רבות.

 

שקיפות עורפית, תבחין משולש ותבחין מרובע, סקירת מערכות מוקדמת וסקירת מערכות מאוחרת, אלו הן רק חלק מן הבדיקות הבאות אשר עשויות אף הן להסתיים בלא מעט טעויות של הרופאים, כאלה אשר ניתן היה למנוע אותן, וכך- הורים אשר ביצעו שלל בדיקות במהלך ההריון- מוצאים עצמם עם ילוד בעל מום, בין אם מדובר במום אורתופדי (למשל חסר של כף היד) ובין אם מדובר במום נוירולוגי (למשל חסר באיבר חיוני במוח דוגמת קורפוס קלוזום) וכמובן שישנם ילודים בעלי מומים רב מערכתיים, הכוללים פיגור, אוטיזם, פגיעות מוטוריות ותסמונות שונות.

 

במכלול הבדיקות קיימות כיום בדיקות גנטיות רבות, חלקן בדיקות סקר- סטטיסטיות, כאשר רבות מהן מבוצעות טרם ההריון או בתחילתו, וחלקן בדיקות לעובר עצמו ובהן- דיקור מי שפיר, צ'יפ גנטי, פיש, סוללות למומים ספציפיים ועוד. גם פה שורה של טעויות עלולות להתרחש, החל ברשלנות במהלך ביצוע בדיקת מי שפיר וכלה ברשלנות של מי מטכנאי המעבדה אליהן נשלחות הדגימות.

 

כולנו מבינים כי מרגע בו נולד ילד בעל מום מהסוגים המתוארים- חיי המשפחה נהפכים על פיהם.

 

על פי ההלכה הפסוקה היום במדינת ישראל, המכונה הלכת המר, עילת התביעה הינה עילת התביעה של "הולדה בעוולה" (בניגוד לעילה של "חיים בעוולה"), כלומר התביעה הינה של ההורים ולא של הילד, והיא בגין ההוצאות העודפות שנגרמו להם מגידולו של ילד בעל מום.

 

אין מדובר בשינוי סמנטי בלבד של עילת התביעה, אלא יש לכך משמעויות רבות- בעיקר בכל הנוגע להתיישנות. תקופת ההתיישנות של תביעה בגין "הולדה בעוולה" הינה 7 שנים (בכפוף לחריגים מסוימים הקבועים בחוק), וזהו שינוי מהותי מהמצב המשפטי הקודם, בו ההתיישנות היתה אף היא 7 שנים, אולם החלה להיספר מרגע הגיע הילד לגיל 18, והסתיימה בהגיעו לגיל 25.